כל שם תו במוזיקה המערבית, עם מקומו בקלידים, צלילו והשם הנוסף שבו אפשר לכתוב אותו.
המוזיקה המערבית משתמשת בשבעה שמות אותיות, מ־A עד G, החוזרים בכל אוקטבה. דיאז מגביה תו בחצי טון ובמול מנמיך אותו בחצי טון — וכך שתים־עשרה הגבהים של האוקטבה נכתבים בשבעה שמות בלבד.
מכיוון שדיאזים ובמולים חופפים, לרוב הגבהים יש שני שמות. C♯ ו־D♭ הם אותו קליד בפסנתר; איזו כתיבה נכונה תלוי בסולם ולא בצליל.
במוזיקה המערבית יש שנים־עשר גבהים שונים בכל אוקטבה, הנכתבים בשבעה שמות אותיות בתוספת דיאזים ובמולים. מכאן נוצרים 21 שמות תווים בשימוש נפוץ: שבעה טבעיים, שבעה עם דיאז ושבעה עם במול.
דיאז מגביה תו בחצי טון ובמול מנמיך אותו בחצי טון. שתי כתיבות שונות יכולות לפיכך להצביע על אותו גובה: C♯ ו־D♭ נשמעים זהים.